מכירים את המפגש הכול כך שכיח עם ילדכם כשהוא חוזר מבית הספר, יוצא מחדרו או חוזר מטיול שנתי?
אתם מלאי התרגשות שואלים את ילדכם: "מה שלומך?", "איך היה?", איך היה הטיול? יום הלימודים? בגן? בקטנה?
"והתשובה המופלאה שאתם שומעים,פעמים רבות. היא במקרה הטוב "כיף", במקרה אחר "בסדר" או במקרה הפחות נעים "משעמם".

למיטב ידעתי ומנסיוני הם לא ילדים מיוחדים, רובינו שומעים תשובות כאלו.

פעמים רבות גם הילדים, וגם אנו המבוגרים, לא הורגלנו לדבר בשפת הרגש.
אין לנו כוח, סבלנות או רצון ש"יחפרו" לנו, שנצטרך להסתכל למעמקי נשמתנו ולהיפגש שם, בפנים, עם רגשות פחות מוכרים, פחות נעימים.
פעמים רבות אנו רוצים לסיים את השיחה עם המורה, הורה, השכן ממול במילה אחת, אולי משפט…
פעמים רבות אנו לא רוצים שה"עולם" יגלה מה שאנחנו חושבים על עצמנו.

וזה בסדר.

אך האם זה מספק אותנו, ההורים לפגוש את ילדינו במפגש של מילה, של משפט?

לי, כאמא של שלושה ילדים נהדרים (14,10,7) זה לא מספיק.
לי כמנחה ומלווה בני נוער מאוכלסיות שונות בארצנו, זה לא הספיק.
ולי,כמנחה ומלווה של הורים ומשפחות זה גם לא הספיק.
התבוננתי סביב, על הטבע, הקשבתי לשיחות של ילדינו, התבוננתי לתוך עצמי.
גיליתי שיש ממש לידינו את הכלים המופלאים לקיים שיחות עומק, להבין מה בליבן של בנותיי ובליבו של אב המגיע אליי כואב ופוחד לבטא את רגשותיו, כי למילים יש כוח.
גיליתי שלעתים אם אתה נותן לדמיון לפרוח ושואל את השאלות לא ישירות, כי ישירות היא לעתים בוקס בבטן, אתה מגלה יחד עם הילד שלך או המטופל עולם שלם של רגשות.
גיליתי שאם אתה נותן לרגשות הללו שם, האדם שמולך לומד להשתמש ולהפנים את כל קשת הרגשות.

אז איך עושים זאת?
כשאנו צועדים בשבילים המובילים לביתנו, לגן או לפארק הציבורי אנו פוגשים עולם, אנו פוגשים ציפור נודדת, חרדון מת או עלה מלבלב.
כל אלו יכולים להוות גירוי לסיפור בקרבנו או בקרב ילדינו.
ספרו את הסיפור שלכם או רק הסבו את תשומת הלב של הילד למתרחש סביבו.
עולם שלם של רגשות, חוויות ועושר יצופו לאט לאט.

אז איך עושים זאת עוד?
בקליניקה שלי ובמפגשים הרבים עם בני נוער גיליתי שדרך המשחק, דרך קלפים המלמדים או מחדדים את הרגשות שלהם צץ ועולה סיפור.
דרך קלפים המתארים חיה, קוסם או סיפור אגדה-שהוא בעצם לא הם, עולים סיפורים מופלאים על הרצונות שלהם, הפחדים שלהם, האהבות שלהם והחזון שלהם.
דרך משחק משפחתי משותף, משחק שבו כולם שווים, הורים וילדים בחבילה אחת, ניתן לגלות על הפחדים של האב הגיבור, האהבות בגיל טיפש עשרה של האמא, על האכזבות של הבן הצעיר מאחיו הבכור.
כמה נהדר ליהנות ביחד כמשפחה מהמתנה המופלאה הזאת שנקראת שיתוף.

המשחק המשפחתי המשותף נותן זמן, שבו אף אחד לא בורח לפלאפון או לעבודות הבית, זמן שבו כולם מתכנסים סביב הדבר הכי חשוב בעיניי, המשפחה.

חשוב לי לציין לפני שאמשיך את דבריי, שאין דבר כזה רגש טוב או רע – לכל הרגשות יש מקום.
לעתים אנו צריכים ללמד, להזכיר או לאפשר לרגשות השונים לצוץ.

הסירו מעצמכם ביקורת.
דמיינו עם המטופל או הילד שלכם, כנסו לעולמם.
היו צנועים, כי מה שעובר לזה שמולכם בראש הוא לא בהכרח מה שאתם חשים.
הקשיבו, שתפו, וקבלו. קבלו את האחר.
שחקו, תיהנו, דמיינו.
השתמשו כמה שיותר במשחק, בעולם שמסביבכם.
היו אנושיים. הראו רגש.

אל תתרגלו למשפטים של "בסדר", "משעממם" "כיף" – מסתתר מאחוריהם עולם מלא מתנות.
מתנות חינם – דעו רק לא לפחד להביא אותם לפתחכם.

כותבת המאמר היא מנחה ומלווה הורים, משפחה ובני נוער.
דינה אלטשולר ויסוצקי,
טל': 054-6519137